שיעור מספר 29

מפתרון"הבעיה היהודית" ל"פתרון הסופי" - השמדת יהודי אירופה

מטרות לימודיות:

1. חיי היום יום בגטו - המאבק להישרדות ושמירה על צלם האנוש.

2. המחתרת היהודית והמרד בגטאות

3. המרד במחנות ההשמדה

4. הפרטיזנים היהודים

מבוא - הצגת הנושא

המציאות הנוראה שירדה על המנוי היהודים באירופה הכבושה היתה מעבר לכל תקדים,

אפילו בהיסטוריה היהודית רוויית הסבל. בתנאי תופת אלה קמה תנועת מרי והתנגדות

מפוארת. הגילוי הראשון של ההתנגדות היהודית לנאצים היתה הדבקות ברעיון "קידוש

החיים", בהחלטה לשרוד פיזית ולשמור על צלם אנוש על ידי המשך הפעילות החינוכית

- תרבותית. בהדרגה גברה צורה מוחשית יותר של התנגדות, עד שקמה תנועת המרי

וההתנגדות היהודית, שבאה לידי ביטוי בהקמת המחתרת והמרד בגטאות, במרידות במחנות

ההשמדה ובלוחמה הפרטיזנית.

1. חיי היום יום בגטו

א. המאבק לחיים

תנאי הגלות, אשר במשך דורות גילו ליהודים את היותם בזויים ונרדפים העמיקו בקרבם

את עוצמת החיים ואת האפשרות לחיות בתנאי לחץ קשים. גם עתה, תחת הכיבוש הנאצי,

בתנאים הקשים ביותר שידע העם היהודי מעודו, לא נעלם יצר החיים. היהודים

חיפשו דרכים להישאר בחיים ולהתקיים עד יעבור זעם. בגטאות התפתחה מערכת עזרה

עצמית ופעילות סעד מסועפת. נוסף למטבחים הציבוריים שפעילו היודנראטים (מועצות

היהודים), הוקמה רשת מתנדבים לסיוע במזון, לעזרה בשיכון, לחלוקת בגדים ולמאבק

במגפות שפרצו. הרעב והמחסור גברו. אנשים החלו לנבור באשפתות, לחפש קליפות

של תפוחי אדמה. אספקת המזון הפכה לעניין של חיים או מוות. ללא הברחת מזון

לגטו, תושביו לא יכלו להמשיך ולהתקיים. דרכי ההברחה היו מגוונות: דרך קירות

בתים, שגבם היה מופנה לצד הפולני, דרך גדרות התיל ודרך השערים עצמם. בפעולות

ההברחה הצטיינו במיוחד הילדים, שהתבגרו טרם זמנם, כמעט בן לילה. בקומתם הנמוכה

ובזריזותם הצליחו לחמוק דרך מעברי סתר בחומה. רבים נתפסו ושילמו על כך בחייהם.

הדחף להמשיך ולדבוק בחיים בא לידי ביטוי בנסיון הבלתי נלאה של כלואי הגטאות

למצוא לעצמם מקום מחבוא. אי אפשר היה לברוח החוצה ולכן נבנו מחבואים תת קרקעיים,

בונקרים, או מסתור מאולתר אחר שניתן למצוא בו מחסה בעת חיפוש.

למרות שהנאצים אסרו להושיט סיוע רפואי, אורגנה בגטאות עזרה עצמית רפואית.

הוקמו בתי חולים, רופאים ובני משפחה סיכנו את חייהם וטיפלו בחולים. הופעלו

מחקרים ומעבדות לחקר מחלות הרעב במטרה לעמוד על האמצעים שיש לנקוט כדי להאריך

חיי אדם בתנאים של תת תזונה.

ב. הפעילות החינועית - תרבותית

המאבק לחיים התבטא לא רק במאבק להישרדות פיזית, אלא גם בפעילות חינוכית - רוחנית

ענפה.

כבר בימי הכיבוש הראשונים נאסרה כל פעילות ציבורית דתית או אמנותית ונסגרו

בתי הספר. היה זה חלק ממסע מאורגן לשבור את רוחו של היהודי בד בבד עם הרעבתו

ושבירת גופו. מורים החליטו להפעיל הוראה בסתר. לזמן קצר הותרה הקמה של בתי

ספר מקצועיים בגטאות. הללו שימשו הסוואה למפעל חינוכי גדול. לאחר שנאסר

גם החינוך המקצועי, התארגנו קבוצות תלמידים, שנפגשו בבתים פרטיים. הלימודים

התנהלו במתח ובפחד מתמיד מפני קבוצות ס.ס. שהיו סורקות את הגטאות. תכניות

הלימודים כללו אפילו בחינות בגרות. בגטו וארשה אירגנו פרופסורים של אוניברסיטאות

קורסים והשתלמויות ברמה אקדמית. בגטו לודז' פעלה אפילו אוניברסיטה עממית

ובה 10 פקולטות. ישיבות של לומדי תורה התקיימו בסתר.

בגטאות התארגנו פעילויות תרבותיות ענפות. התקיימו מועדונים, ערבי קריאה, פגישות

ספרותיות ואורגנו מקהלות. הוקמו אפילו תיאטראות ותזמורות. בגטו וארשה התקיימו

חמישה תיאטרונים. בגטו וילנה הוקם מוזיאון של הגטו, בו הוצגו תערוכות של

עבודות אמנות. שירה אדירת ביטוי הופיעה בפולנית, באידיש ובעברית. השגת ספרים

הייתה מבצע מיוחד, כי הגרמנים אסרו על היהודים לסחור בספרים ולקיים ספריות

ציבוריות. עד מהרה הוקמו ספריות ציבוריות חשאיות. עיתונים, חוברות ופרסומים

למיניהם הופיעו במחתרת.

חיי הדת בגטו פרחו. מוסדות דת הופעלו בחשאי. יהודים היו מתכנסים לתפילות

וללימוד תורה. ברוב הגטאות היו שבתות ומועדי ישראל ימי עבודה כפויים, אך

כל עוד ניתן הדבר היו יהודים מקיימים מצוות וחוגגים את החגים.

הוקמו בתי יתומים. בגטו וארשה היו כ - 30 בתי יתומים. בין המוסדות הללו היה

גם בית היתומים שבראשו עמד ד"ר יאנוש קורצ'אק, (הנריק גולדשמיט), רופא נודע

שזכה לפרסום עולמי עקב ספריו לילדים ושיטתו החינוכית המיוחדת. כאשר החל הגרוש

מגטו וארשה למחנה טרבלינקה, היו יתומי קורצ'אק מבין הראשונים להישלח. עקב

פרסומו הבינלאומי, קורצ'אק יכול היה להינצל, אולם הוא דחה את הצעת הגרמנים

לעזוב את וארשה משום שלא היה מוכן לנטוש את יתומיו. בראש תהלוכה מזעזעת של

200 ילדים הלך, דרך רחובות העיר, לכיכר שממנה עלו לקרונות המוות לטרבלינקה.

תנועת המרי וההתנגדות

א. המחתרת והמרד בגטאות

תנועות הנוער שבגטאות החלו בארגון פעילות מחתרתית כבר בימי הכיבוש הראשונים.

 זמן קצר לאחר הכיבוש, עמדו תנועות הנוער שבגטאות על כך שהפעם לא מדובר בפורענות

וברדיפות חולפות ולא בפוגרום נוסף, אלא בתכנית השמדה כוללת. הצעירים, שהיו

בראשית שנות ה - 20 לחייהם, לא הוטעו על ידי אמצעי ההסוואה הנאציים וראו את

המציאות ללא אשליות.

המחתרת היהודית עמדה בפני דילמה קשה: האם הלחימה תתנהל בגטאות כמרד יהודי

או ביערות כחלק מהתנועה הפרטיזנית. חלק מהנוער פנה לפרטיזנים וחלק נשאר להילחם

בגטאות. ניצני ההתנגדות היהודית המאורגנת הופיעו עם ראשית הטבח ההמוני.

לראשונה הכה הנוער היהודי בניסבייז' שליד וילנה ב - 18 ביולי 1942 כאשר הגטו

עמד בפני חיסול. הייתה להם מכונת ירייה שנגנבה חלקים חלקים בידי הצעירות

שעבדו בניקוי נשק של המשטרה המקומית. כמעט כולם נפלו. יחידים נמלטו לעיירות

סמוכות. כך ארע באותו זמן גם בקלצק. אחריהן התקוממו לחוה שבמזרח פולין וטולצ'ין

שבמרכז ווהלין.

בוילנה חיבלו חברי המחתרת ברכבות, בסדנאות שיריון ובמחסני תחמושת. הרכבת הגרמנית

הראשונה שפוצצה בליטא פוצצה בידי אישה יהודיה. בקובנה התפתח ארגון מסועף

שביצע פעולות קומנדו רבות בגבורה, תחילה בגטו ואחר כך ביחידות הפרטיזנים שהצטרפו

אליהן.

ב - 25 ביוני 1943 פעלה המחתרת בגטו צ'נסטחוב. לאחר כמה שעות קרב נפלו כולם.

 הגטו פוצץ. ב - 15 באוגוסט 1943 פרץ המרד בגטו ביאליסטוק. הגרמנים השתמשו

בטנקים, בארטילריה ובמטוס להכניע מרד של כמה מאות נערים ונערות. הקרב נמשך

ימים אחדים. התוצאה הייתה בלתי נמנעת. פרט ליחידים שברחו ליערות, נפלו כולם

והגטו חוסל כליל.

העלילה הגדולה ביותר של ההתנגדות היהודית היה מרד גטו וארשה. היה זה המרד

ההמוני הראשון באירופה הכבושה, שפרץ ללא כל יכולת נסיגה, ללא כל סיכוי של

ניצחון צבאי, אלא לשם הצלת הכבוד היהודי.

ערב פסח, ה - 19 באפריל 1943, נכנסו הנאצים לגטו לבצע את ה"אקציה" האחרונה.

(אקציה" - מדי פעם היו הנאצים עורכים "מבצע" ושולחים יחידות ס.ס. לאסוף יהודים

מהרחובות ומהבתים ולשלח אותם למחנות השמדה). מחצי מליון יהודי גטו וארשה

נותרו רק קצת למעלה מ - 56000 נפש. הגטו היה שומם. רוב תושביו ירדו לבונקרים.

 הכוח הגרמני היה בפיקודו של גנרל ס.ס. סטרופ בן 84, ותיק המערכות בפולין

וברוסיה, חייל בעל ניסיון קרבי רב. לפקודתו עמדו גדוד שיריון מתוגבר, גדוד

פרשים, שלושה גדודי משטרה, ציוד ארטילרי כבד, יחידות חבלנים ויחידות עזר אוקראיניות

ופולניות. מנגד עמד מפקד המרד - מרדכי אנילביץ בן ה - 82. לפקודתו עמדו

כאלף לוחמים צעירים, ללא כל נסיון קרבי, חמושים בשלוש מכונות יריה קלות, כמה

אלפי רימונים וחומר נפץ. הגרמנים הופתעו מעצמת האש שניתכה עליהם מגגות הבתים,

נסוגו והשאירו חללים בשטח. סטרופ, בסיוע טנקים וארטילריה, החל נוקט בטקטיקה

ברורה: להרוס את הגטו עד היסוד, אזור אחר אזור, בית אחר בית. ב - 8 במאי

נפל בונקר המפקדה שבו היה מרדכי אנילביץ. חלק מהלוחמים ירו בעצמם והאחרים,

ובהם מפקד המרד, הורעלו בפצצות גז שהנאצים השליכו לתוך הבונקר. ב - 16 במאי

דיווח סטרופ כי "אין יותר רובע יהודי בוארשה". המבצע הסתיים בפיצוץ בית הכנסת

הגדול. רק קומץ לוחמים הצליח לפרוץ דרך תעלות הביוב לצד הלא יהודי של העיר.

המרד בגטו וארשה נודע בעולם כולו כסמל הגבורה היהודית בשואה.

ב. המרידות במחנות ההשמדה

פעולות המרי התרכזו בשלושה מחנות השמדה : טרבלינקה, סוביבור ואושויץ.

המרד בטרבלינקה - במחנה טרבלינקה, בו הושמדו כ - 700 אלף יהודים, נותרו בקיץ

1943 כ - 900 יהודים שהחליטו למרוד. התכנית הייתה להוציא נשק ממחסן הנשק

ולחלקו לקבוצות, להתפרס באזור התקיפה ולחסל את הגרמנים, שיבואו לבית המלאכה.

 לאחר מכן לתקוף את השומרים, לפוצץ את המחנה, לנתק את חוטי הטלפון ולברוח

מן המחנה לכיוון היערות. המרד נקבע ל - 2 באוגוסט 1943. בתאריך שנקבע התנהל

הכל כשורה עד לשעות הצהרים. בעזרת מפתח משוכפל הצליחו האסירים להוציא נשק

מהמחסן ולחלקו לקבוצות. לפתע הופיע אחד הגרמנים ליד בתי המלאכה והחל חוקר

את אחד האסירים. כדי למנוע את גילוי המרד, הגרמני נורה ובכך ניתן האות, מוקדם

מדי, למרד. האסירים פרצו לעבר הגדרות. כמחצית מבין הבורחים נהרגו בחילופי

האש, כמה עשרות העדיפו להישאר במחנה וכ - 400 אסירים ברחו לכיוון היערות.

 הגרמנים הקיפו את האזור והצליחו לתפוס רבים מבין הבורחים. כ - 70 איש הצליחו

לשרוד. לאחר המרד חיסלו הגרמנים את מחנה טרבלינקה סופית.

המרד בסוביבור - ב - 14 באוקטובר פרץ המרד במחנה ההשמדה סוביבור. בראש המרד

עמד שבוי מלחמה סובייטי, יהודי מרוסטוב - אלכסנדר פצ'ורסקי. פצ'ורסקי תיכנן

לחסל את פיקוד המחנה אחד אחד תוך ניצול דייקנותם של הגרמנים. כל החייטים,

הסנדלרים והמחסנאים שבמחנה קבעו ל - 14 באוקטובר פגישות עם אנשי ס.ס. בשעות

מסוימות, במרווח של 15 דקות בין איש לרעהו, כדי למדוד את מדי החורף והמגפים,

שנדרשו להכין עבורם. כל איש ס.ס. הופיע בשעה היעודה ונתקבל במכת גרזן אל

ראשו. בתוך חצי שעה היו אקדחים בידי פיקוד המרד. נתפשה מכונת ירייה. פצ'ורסקי

הורה להסתער על מחסן הנשק שנפרץ. האסירים החלו לברוח חרף אש כבדה של שומרים

אוקראינים. מ - 300 הנמלטים הצליחו כ - 100 להגיע לאזור הפרטיזנים והצטופו

ללוחמים. כ - 30 מהם נשארו בחיים.

המרד באושויץ - בירקנאו - ב - באוקטובר 1944 מרדו אנשי ה"זונדרקומנדו" באושויץ.

("זונדרקומנדו" - קבוצות אסירים שהיו מפנים את הגופות מתאי הגזים למשרפות.

 לפני שהיו מעבירים אותן למשרפות, היו מפרקים מעליהן טבעות ושיני זהב וקוצצים

את שער הנשים). אנשי ה"זונדרקומנדו" השליכו לאש כמה אנשי ס.ס. ופוצצו את אחת

המשרפות בדינמיט. חומר הנפץ הוברח למורדים ע"י אסירות יהודיות, שעבדו במפעל

הנשק באושויץ. מצב חירום הוכרז ואנשי ה"זונדרקומנדו" שנתפזרו במחנה נאספו

אחד אחד והוצאו להורג.

3. הפרטיזנים היהודים

כזכור, בשנים הראשונות למלחמה התנהל בגטאות ויכוח שנסב על השאלה - האם להילחם

בגטו או להילחם ביערות, כחלק מהתנועה הפרטיזנית. חלק נשאר להילחם בגטאות

וחלק פנה לפרטיזנים. כך השתתפו היהודים בשני מגזרי לחימה: במרד הגטאות, שהיה

כולו יהודי ובהשתתפות בתנועה המהוללת של לוחמי החופש ביערות, שהייתה בעיקרה

כללית.

שנאת האוכלוסייה המקומית ליהודים מצאה ביטוי מוחשי וטרגי גם בדרכם של היהודים

מהגטאות ליחידות הפרטיזנים ובתוך היחידות עצמן. קרה לעתים שיהודים, אשר הצליחו

להימלט מידי השומרים הגרמנים שבגטאות, נפלו בידי איכרים או פרטיזנים ונהרגו

או הוסגרו לגרמנים. למרות הקשיים הוכיח עד מהרה הלוחם היהודי את עצמו והיה

מטובי הלוחמים שבתנועה הפרטיזנית הכללית. עד סוף שנת 1943 התבססו היהודים

בתנועת הפרטיזנים והפעילו גם יחידות עצמאיות. לשיא פעילותם האנטי נאצית הגיעו

הפרטיזנים היהודים לאחר שרוב הגטאות חוסלו.

כ - 40 אלף יהודים ברחו מן הגטאות ברחבי ביילורוסיה, ליטא ואוקראינה. רבים

מהם הצטרפו ליחידות פרטיזניות רוסיות, בעוד שאחרים לחמו ביחידות יהודיות עצמאיות.

 דוגמא ליחידה פרטיזנית לוחמת, שזכתה להוקרה ולאותות הצטיינות, הייתה פלוגת

ד"ר אטלס, רופא במקצועו. לאחר שכל משפחתו הוצאה להורג, עמד ד"ר אטלס בראש

יחידה פרטיזנית יהודית וביצע תקיפות נועזות על הגרמנים. הוא עצמו נהרג בקרבות

בשנת 1942.

בשטחי פולין היתה לוחמת הפרטיזנים היהודים קשה יותר מאשר בשטחי ברית המועצות,

בגלל היחס העוין הן של המחתרת הפולנית ("ארמיה קראיובה") והן של האוכלוסייה

הפולנית. עם זאת התארגנו קרוב לשלושים יחידות פרטיזניות. הגוף הפולני היחיד

שהתייחס אליהם באהדה, היה המחתרת הקומוניסטית, שאימצה כמה יחידות יהודיות

וכמה ממפקדיה היו יהודים.

תופעה יהודית מיוחדת במינה היו מחנות פרטיזנים משפחתיים שכללו גברים, נשים

וילדים. כמעט כל המחנות המשפחתיים ניצלו הודות להישארותם ביחד רוב הזמן.

 רובם הפכו למחנות תחזוקה של הפרטיזנים הרוסיים. הוקמו שם סנדלריות, סדנאות

לתיקון נשק ומאפיות.

פרטיזנים יהודים לחמו גם בארצות נוספות באירופה הכבושה. אולם הלוחמים היהודים

לא פעלו כגוף מאורגן אלא כבודדים.

המאבק הצבאי בנאצים היה הגילוי הבולט ביותר של ההתנגדות היהודית בתקופת השואה.

לסיכום - כשם שהשואה נתייחדה מכל האסונות שירדו על אירופה הכבושה, כן נתייחדה

גם תנועת המרי היהודית. לא היה לה אף אחד מהיתרונות שהיו לתנועת המרי הכללית:

לא אימון צבאי, לא כלי נשק, לא מקומות מקלט ומסתור בתוך האוכלוסייה הכללית,

לא אפשרות של תנועה בארץ כבושה וקשר קבוע לחוץ לארץ, שבו ישבה ממשלה גולה.

 באופן אובייקטיבי לא היו תנאים מינימליים לקיומה. אבל היא הוקמה והגיעה

ללוחמה בפועל.

שיעור מספר 29

הגבורה היהודית בשואה

הצעות דידקטיות

1. הגבורה היהודית בשואה - דיון בכתה

    הדיון יערך בתחילת השיעור ויהווה פתיחה לנושא .

מהלך הפעילות:

1. את הנצחת השואה מציינים בישראל כ"יום השואה והגבורה". על מימדי השואה

    למדנו בשיעורים הקודמים. למה הכוונה בציון הגבורה היהודית?

(בדיון תועלינה האפשרויות השונות לגילויי הגבורה: מאבק מזויין, מרד, לוחמה

צבאית ולא פחות חשוב - מאבק להישרדות ושמירה על צלם האנוש).

2. המורה ירשום את כל האפשרויות שהועלו במהלך הדיון ולאחר מכן יתנהל השיעור.

2. ההתמודדות עם החיים בגטו - ניתוח טקסט מלווה בדיון

   פעילות מקדימה לנושא הפעילות החינוכית - תרבותית בגטו (פרק ראשון, סעיף א).

מהלך הפעילות:

1. התלמידים יקבלו 2 קטעי מקורות מהם ניתן ללמוד על חיי הדת ופעולות החינוך

   בגטו(ראה נספח מספר 1)

2. לאחר קריאת הקטעים, יתנהל דיון בכתה, במהלכו תועלינה הנקודות הבאות:

(מקריאת המקורות עולה כי המאבק לחיים התבטא לא רק במאבק להישרדות פיזית. למרות

האיסור על שמירת המסגרת הדתית, המשיכו היהודים להתפלל, לקיים את המצוות ולחוג

את החגים. המורים המשיכו ללמד ולהנחיל דעת. הפעולות הללו, אף שהיו כרוכות

בסכנת חיים, נתנו ליהיודים את הכלים לשמור על זהותם היהודית וגאוותם האנושית.

זאת היתה תשובתם לדיכוי הנאצי. בכך הביעו היהודים את התנגדותם {ולו גם התנגדות

פסיבית} לכוונת הנאצים לשבור אותם פיזית ונפשית).

מטרות המורדים בגטו - ניתוח טקסט מלווה בדיון

פעילות מקדימה לדיון בנושא המחתרת והמרד בגטאות (פרק 2 סעיפ א).

מהלך הפעילות:

1. התלמידים יקבלו קטעים מכרוז המחתרת היהודית שבגטו וילנה. התלמידים יקראו

    את הטקסט וינתחו את מטרות המחתרת (ראה נספח מספר 2).

2. בדיון תועלינה הנקודות הבאות:

    מקריאת הטקסט עולה כי מטרות המורדים היו:

 א. לפזר אשליות ולומר לאנשים בגלוי כי קרוביהם שנשלחו, לכאורה, ל"עבודה

    במזרח" או למחנות עבודה אינם עוד בחיים, וכי הגרמנים גמרו אומר להשמיד את

    העם היהודי.

 ב. לנקום ברוצחים הנאצים ולהוכיח לגרמנים שהיהודים יודעים להילחם.

 ג. לבחור בעצמם את צורת המוות, המצפה להם בלאו הכי.

4. למרוד בגטו או להצטרף לפרטיזנים - הצגת דילמה

   פעילות מקדימה ללימוד נושא הפרטיזנים היהודים (פרק 2 סעיף 3)

מהלך הפעילות:

1. המורה יצג את הדילמה הקשה, שעמדה בפני הצעירים היהודים ויקיים על כך דיון.

2. בדיון תועלינה הנקודות הבאות:

א. בעד הצטרפות לפרטיזנים ביערות:

הישארות בגטו לא תשיג כל תוצאות. ליהודים אין כל סיכוי. ההתנגדות לגרמנים

צריכה לבוא לידי ביטוי במאבק צבאי מאורגן וזאת ניתן להשיג רק על ידי הצטרפות

לפרטיזנים ביערות.

ב. בעד הישארות ומרד בגטו:

אסור לעזוב את בני המשפחה לנפשם.

בריחה מהגטו תביא לענישה קולקטיבית.

יש לארגן את הצעירים וכאשר יגיעו שמועות על כוונת הנאצים לחסל את הגטו, תתקיים

מרידה

5. משמעות המרד היהודי בגטאות, במחנות ההשמדה ובלוחמה הפרטיזנית - דיון מסכם.

   הדיון ייערך בתום השיעור.

   בדיון המסכם יש להעלות את הנגודות הבאות:

א. המרד בגטאות - המרד בגטאות גילה את עוצמתו הרוחנית והאידאולוגית של הנוער

   היהודי. הצעירים היהודים ידעו שסיכויי העמידה שלהם בפני הגרמנים הם אפסיים,

   ידעו שהמוות סופו לבוא, ולרות זאת ובכל זאת החליטו להגן על הכבוד היהודי ולהיות

   חסוגלים לבחור להם לפחות את צורת המוות.

המרד במחנות ההשמדה - למרד במחנות ההשמדה משמעות פזיכולוגית חשובה ביותר.

הוא מעיד על רצונו של היהודי לחות בכל תנאי שהוא. גם בתנאים הנוראיים ביותר

לא נעלם ניצוץ החיים מיהודי המחנות. גם לפני המוות הבטוח חשבו על האפשרות

לברוח ולהינצל.

נספח מספר 1

לפניכם שני קטעי מקורות המתארים התמודדות היהודים עם קשיי החיים בגטאות.

קיראו את הקטעים. מה היתה תשובת היהודים לדיכוי הנאצי?

1. על חיי הדת בגטו:

"...לשבחם של שומרי המצוות יש לציין שזמן קצר אחרי הגזירה הם התאוששו ופתחו

שוב את בתי התפילה הסגורים והיו מתפללים שם בציבור ולומדים משניות וגמרא...וכדאי

להזכיר בענין זה אפיזודה אחת שאירעה בגטו. באותה שנה התארגנו "מניינים" כדי

להתפלל בימים הנוראים ואחד מהם היה גם בבית החולים. והנה ביום הכיפורים,

כשהחזן עם כל קהל המתפללים בבית החולים...נפוצה פתאום שמועה ששני שומרים והולכים

בכיוון בית החולים...ממש כמו בימי האינקויזיציה בספרד, טשטשו שם בן-רגע כל

עקבות "העברה הגדולה": היסוו את ארון הקודש, כיבו את הנרות, הטמינו את כל

הטליתות ואת ספרי התפילה ואילו המתפללים הוחבאו בחדר מיוחד. שני השומרים

סובבו בבית החולים זמן קצר ןלא מצאו שום דבר חשוד. אחרי הסתלקותם החזירו

את הכל על מקומו והמשיכו בתפילה עד הסוף..."

2. על החינוך בגטו:

"....ומורי בתי הספר שמלפני המלחמה היו משתאים למצוא על מדרגות "חדר השיעורים"

שלנו את המורה לפיסיקה, כשתחת בית שחיו המיקרוסקופ ובכיסי מעילו ומכנסיו -

המעבדה כולה. סוד כמוס היה הדבר בעיני התלמידים כיצד ומהיכן מביא המורה כל

זאת..."

"...יצחק כצנלסון חובב זמרה. בהיותנו עייפים מאוד, וכשהוא עצמו כבר עייף ויגע,

הריהו מלמד אותנו לשיר שירים עבריים, לרוב נעימות לשיריו שלו...במרץ לא אכזב,

בהתלהבות

בלתי - דועכת, הריהו מתאמץ לנסוך עלינו מאהבתו העזה לעברית, לתנ"ך, לשירה..."

נספח מספר 2

לפניכם כרוז שהפיצה המחתרת היהודית בגטו וילנה ב 1.11942.

קיראו את הכרוז ורישמו, מה לדעתכם היו מטרות המחתרת בהפצת הכרוז?

?נוער יהודי, אל תיתן אמון במוליכים אותך שולל. משמונים אלף היהודים שבירושלים

דליטא (וילנה) שרדו רק עשרים אלף. לעינינו לקחו מאתנו את הורינו, אחינו ואחיותינו.

היכן הם מאות הגברים, שנחטפו לעבודה בידי ה"חוטפים" הליטאים?

היכן הם הנשים העירומות והילדים, שהוצאו מאתנו בליל האימים של הפרובוקציה?

היכן הם יהודי יום כיפור?

היכן אחינו מהגיטו השני?

כל אשר הוצא משערי הגיטו לא חזר עוד. כל דרכיו של הגסטפו מובילות לפונאר ופונאר

הוא מוות!

המהססים! השליכו מעליכם כל אשליה, ילדיכם, בעליכן ונשותיכם אינם עוד. פונאר

אינה מחנה - שם נורו כולם.

היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה. על יהודי ליטא הוטל להיות הראשונים

בתור.

אל נלך כצאן לטבח!